🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
כולם מכירים את השיר הידוע "עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ, וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ" — מנוסח תפילת "נשמת כל חי". מעטים יודעים שמקור המילים הללו, כפי שמבאר הגאון מווילנה בביאורו למשלי (כה, טו), הוא בפרשת השבוע, פרשת לך לך.
"וְהֶאֱמִן בַּה', וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה"
בראשית טו, ולאחר שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שיהיה לו בן, נאמר: "וְהֶאֱמִן בַּה', וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". והפסוק קשה מאוד: מה הגדולה של אברהם אבינו שהאמין בהשם? וכי חשבנו שאברהם אבינו, עמוד האמונה, אינו מאמין? ומה עניין "צדקה" — הרי אמונה אינה קשורה לצדקה?
מבאר הזוהר הקדוש: אברהם אבינו החשיב את נתינת הבן שהובטחה לו כ"צדקה" — כלומר, לא מפני שמגיע לו, בזכות מעשיו הטובים, אלא מפני שזה חסד גמור וצדקה מצד הקדוש ברוך הוא. וזהו "וְהֶאֱמִן בַּה'" — האמין אברהם שמה שהובטח יקרה, ולא פחד שמא יגרום החטא. מדוע לא פחד? יעקב אבינו, לעומתו, פחד "שֶׁמָּא יְגָרֵם הַחֵטְא" — שמא מעשיו יקלקלו את ההבטחה. אבל אברהם אבינו, שהחשיב את המתנה כצדקה גמורה ולא כתגמול על מעשיו, לא היה לו ממה לפחד — שהרי אין לזה קשר למעשיו כלל, אלא הכול חסד.
וזהו מה שאנו אומרים בתפילה: "עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ, וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ" — מי עזר לנו? לא בגלל שמגיע לנו, אלא רחמיך. ולכן, "וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לָנֶצַח" — אנו בטוחים, שכן אם היה תלוי בזכויותינו, היינו חוששים שמא יגרום החטא, אך כיוון שמה שהיה עד עכשיו הוא חסד גמור, אין אנו חוששים כלל.
אך זה אינו רק משפט יפה לומר — כדי לחיות אותו באמת, צריך האדם להתבונן ברחמי השם, לראות היכן כבר עזר לו הקדוש ברוך הוא כמה וכמה פעמים, ולומר: "ריבונו של עולם, כשם שעזרת לי כאן וכאן וכאן — לא מפני שמגיע לי, אלא מרחמיך — כך אני יכול לבקש ממך גם על העתיד." כשאדם מפרט בליבו את החסדים שהיו עמו, ומתבונן שהכול היה רחמי השם, הוא חי עם רגש הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא — ואז הוא יכול לומר בליבו שלם: "עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ", ולכן בטוח הוא "וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לָנֶצַח".